פסק-דין בתיק תא"מ 1705-09

1.         הליך זה נפתח בתיק הוצל"פ מס' 20-05587-04-4 לביצוע שטר חוב על סך של 10,000 ש"ח, מיום 6.3.03 לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. השטר הוגש לביצוע כנגד הערב לשטר, אבו אסמעיל מוחמד. הערב הגיש התנגדות לביצוע שטר וביום 17.3.09, התקבלה ההתנגדות בטענות ההגנה שהשטר ניתן להבטיח תקופת שכירות בשנת 2003 בלבד ולא נותר חוב.

2.         ב"כ התובע השלים את המסמכים לפי תקנה 214ח' ביום 23.12.09, וביום 27.9.11 נחתם תצהיר עדות ראשית של התובע, בהמשך להחלטה מיום 1.5.11, לקבוע את התיק להוכחות.

            על פי גרסת התובע - שטר החוב נמסר על פי חוזה השכירות שנחתם ביום 6.3.03 ( נספח 1 לתצהירו). הוא מאשר ששטר החוב לא חודש בכל הארכה, כי מדובר היה באותו שוכר ( סעיף 7 לתצהירו). בשנת 2006 נחתם חוזה שכירות חדש ( נספח 4 לתצהירו).

            השטר הוגש לביצוע בגין ההפרה של החוזה משנת 2006 ( סעיפים 25-30 לתצהירו).

3.         ביום 27.11.11, שנקבע לשמיעת ראיות, הגישו באי כוח הצדדים לתיק הסדר דיוני לפיו הם מוותרים על חקירת העדים מבלי לוותר על טענותיהם והוסכם, כי כל צד יגיש סיכומים בכתב לפי הסדר שבא כוח התובע מגיש סיכומים תוך 7 ימים וחברו תוך 7 ימים.  בהסכמה של בא כוח הנתבע הוארך מועד הגשת סיכומי בא כוח התובע. סיכומי בא כוח הנתבע הוגשו ביום 3.1.12.

            בסיכומיו מאשר בא כוח התובע, כי שטר החוב ניתן על פי חוזה השכירות משנת 2003 ( סעיף 2 לסיכומיו). לטענתו, אין בשטר כל הגבלה או הוראה אחרת המצמצמת את תחולתו של השטר ותוקפו, ואין אסמכתא שהנתבע דרש את השטר בחזרה ( סעיף 4 לסיכומי עו"ד מיכאל דבורין, בא כוח התובע). בא כוח התובע מדגיש בסיכומיו, כי התביעה בעילה בשטרית מיועדת לגביית נזקיו הנוספים של התובע, מעבר להפרשי שכר דירה מושא התביעה הקטנה שהגיש התובע נגד השוכר, זערורה זיאד ( ת"ק 1897/07, בית המשפט לתביעות קטנות באר שבע). הנזקים הם הנזקים שנגלו בעת שהתובע לקח חזרה את הדירה, הפסדי הכנסה ועגמת נפש ( סעיפים 8-9 לסיכומיו).

4.         בהיבט השטרי טוען בא כוח התובע, כי הנתבע לא חלק בהליך המוקדם של הדיון בהתנגדות לביצוע שטר שהוא חתום על השטר ולכן הורם נטל הבאת הראיות להוכחת טענה זו.

            באשר לטענת ההגנה שהוגדרה ע"י כב' הרשם כפכפי, להיות הטענה המבססת את קבלת ההתנגדות לביצוע שטר, שהשטר פקע בתום תקופת השכירות הראשונה, נטען שהשטר לא הוגבל ונותר בתוקף עד שנת 2006, שאז הדירה ננטשה ע"י השוכר.

            כמו כן, נטען שהלווה והערב יצרו בפני התובע מצג ודי בכך כדי לחייב את הנתבע לשלם את הנזקים; השוכר והערב היו שותפים עסקיים ושכרו את המושכר להלנת הפועלים שלהם, לכן ברור שהחלוקה בין שוכר לערב הינה פונקציונאלית בלבד ולא מהותית, כעולה מכך שהנתבע גם שילם שכר דירה מדי פעם לאחר שנת 2004.

5.         בסיכומיו, מפרט בא כוח הנתבע את נסיבות עסקת היסוד וטען, כי הנזקים הנטענים אינם קשורים כלל לשוכר החתום על חוזה השכירות שבהקשר אליו נחתם שטר החוב אלא לשוכר מחליף,  ה"ה זערורה זיאד, שבהתייחס אליו ואל חובותיו הוגש השטר לביצוע ואף הוגשו תביעות קטנות. לדבריו, בעת חילופי השוכרים הוא ביקש חזרה את השטר אך אשת התובע התחמקה מכך.

            טענה זו מתיישבת עם שטר החוב שלביצועו נפתח תיק ההוצאה לפועל, כי עושה השטר הוא חג'אג'רה עלי בהתייחס לחוזה שכירות מיום 6.3.03. לעומת זאת, חוזה השכירות מיום 6.3.03, שצירף התובע לתצהירו ( נספח 1), הוא בין התובע לבין זערורה זיאד וגם החוזה המאוחר יותר מיום 15.7.06 הוא עם זערורה זיאד. הן בשטר החוב והן בתורף נקבע שהשטר ניתן בהקשר לשכירות.

6.         הקשר בין השטר לחוזה השכירות משנת 2003 לא ברור. כי חוזה השכירות שהוגש מורכב מ-2 עמודים מודפסים מחוזה שונה מאשר עמוד 3 לחוזה השכירות המוגדר "נספח לחוזה המקורי". הגם שהחוזה רשום כחוזה שנערך ונחתם ביום 6.3.03, החתימות בתחתית עמוד 2 הן מיום 6.2.04 ( או 6.3.04 - לא ברור - מ' ו').

            כמו כן, הסעיף האחרון הוא סעיף 11 והעמוד השלישי ( הנספח - מ' ו') מתחיל בסעיף 11. בסעיף 11 נוסף שצריך להיות 12, נקבע הפיצוי על הפרות שונות של החוזה והבטוחות, אך הדרישה לשטר חוב נמחקה ( סעיף 11(ב) בעמוד השלישי). השוואת עמ' 3 לחוזה מיום 15.7.06 לעמוד השלישי המכונה "נספח לחוזה המקורי", מראה שככל הנראה עמוד 3 נלקח מאותו מקור. אלא שהחוזה מיום 15.7.06, הוא חוזה שכל עמודיו מלמדים על כך שמדובר באותו חוזה, להבדיל מהחוזה משנת 2003 עם זערורה זיאד.

            מכאן ניתן להסיק את אמיתות גרסת הנתבע, כי בשנת 2004 התחלף השוכר לזערורה זיאד שבא בנעלי השוכר המקורי, עלי חג'אג'רה, עושה שטר החוב. לכן ה"הנספח לחוזה המקורי" העמוד השלישי לחוזה השכירות מקורו כנראה בחוזה המקורי בין התובע לחג'אג'רה. מסקנה זו אינה נקייה מספקות, כי השטר הוא על סך של 10,000 ש"ח ועל פי העמוד השלישי לחוזה משנת 2003 והעמוד השלישי לחוזה משנת 2006, השטר אמור להיות על סף של 5,000 ש"ח.

7.         לתמיכה נוספת בהתנגדות, הוגש גם תצהיר של עלי חג'אג'רה שהוא חתם על חוזה שכירות בשנת 2003 ועל שטר חוב והנתבע חתם כערב.

            מר חג'אג'רה נחקר בהליך הבר"ל והוא אישר את חתימתו על שטר החוב. הוא לא היה יכול להציג חוזה משנת 2003 שעליו הוא חתום אבל הוא עמד על כך שחוזה כזה נחתם לשנה. החוזה שנחתם בין התובע לבין זערורה זיאד תוקן בפרק ההצהרות כך שתקופת השכירות היא מיום 6.3.03 ועד ליום 5.3.05, כאשר התאריך האחרון משוכתב מעל תאריך קודם ופרק הזמן של שנתיים אינו תואם את ראשית המשפט שהשכירות היא ל-12 חודשים ( עמוד ראשון לנספח 1 לתצהירו של התובע).

8.         מתוך המכלול השתכנעתי, כי שטר החוב שעליו חתום עלי חג'אג'רה כעושה והנתבע כערב, ניתן בעסקת השכירות המקורית שבין התובע לעלי חג'אג'רה והיא הייתה לשנה ואח"כ נכנס לנעליו השוכר השני זערורה זיאד, מבלי שנחתם עמו שטר חוב וכאשר בחוזה שלו על פניו יש ויתור על הצורך בהפקדת בטוחה של שטר חוב ( משנת 2003 ועד 2005).

            מאחר ואין מחלוקת שהחוב שבהקשר אליו נפתח תיק ההוצאה לפועל מתייחס לשוכר זערורה זיאד, הנטל חל על התובע להראות שהשטר ניתן בהקשר לאותו שוכר. נטל זה לא הורם בין מהאמור בשטר עצמו ובין מהאמור מהחוזים שנחתמו בין התובע לשוכר, שלטענתו גרם לו נזק, ואף לא מראיה חיצונית אחרת.

            ככל שמדובר בהתחייבויות נטענות של הערב הנובעות מעסקת היסוד - לגביהם יש להגיש תביעה בנפרד על פי עסקת היסוד.